אכילה רגשית

אכילה רגשית היא תופעה נפוצה, כאנשים בוגרים ייתכן כי יצא לכם להתנסות באכילה כזו לפחות פעם אחת במהלך החיים. אכילה רגשית כשמה כן היא, אכילה שמונעת מרגש ולא מתחושה פיזיולוגית של רעב ולמרות שהתופעה נפוצה, היא מורכבת וחשוב לטפל בה ברגישות.

מה גורם לאכילה רגשית ולמה כל כך קשה להפסיק אותה?

להבנה מעמיקה יותר של הנושא דיברנו עם רחלי נוימן, תזונאית קלינית אשר הסבירה כי: "אין גורם אחד ויחיד לאכילה רגשית ולכל תקופה יכולות להיות סיבות משלה. באופן כללי, כל אירוע אשר יכול לעורר רגשות עזים כמו: אשמה, בושה, כעס, התרגשות, מתח או בדידות יכול לעורר אכילה רגשית". האכילה מסיחה את הדעת מהמצוקה שאנחנו נמצאים בה, גם אם לרגע.

אכילה רגשית מתרחשת כאשר אוכלים ללא קשר לתחושת רעב/ שובע ומשתמשים באוכל כדי לנסות לטשטש ולהפיג תחושות ורגשות שאינם נעימים לנו, למשל - יום קשוח בעבודה, קונפליקטים בזוגיות, תקופת מבחנים, מעבר דירה או כל גורם מתח אחר, יכולים לגרום לנו לחפש אוכל, והרבה.

אך למעשה נוצרת בעיה חדשה, אולי לרגע שכחנו מהמצוקה הרגעית בה היינו אך הזלילה של האוכל וההרגשה המתלווה אליה גורמות להתגברות רגשות האשם, שאותם מנסים שוב להרגיע בעזרת מזון נוסף וכך חוזר חלילה.

אילו נזקים גורמת אכילה רגשית?

כאשר אכילה רגשית הופכת לדרך ההתמודדות העיקרית עם הרגשות שלנו, יש סכנה שאכילה רגשית תהפוך להרגל, והמצב יחמיר עקב כך ויהיה קשה יותר לטפל בו. אכילה רגשית יכולה לגרום למספר בעיות:

ברמה הפיזית, רחלי מתארת: "אכילה רגשית יכולה לפגוע במנגנון הרעב והשובע בגוף. משום שהיא אינה מונעת מרעב ולא עוצרת בשובע, היכולת להרגיש תחושות עדינות של רעב ושובע עלולה להיפגע". בנוסף, אכילה רגשית עלולה להוביל להשמנה. זאת כאשר היא הופכת להרגל והמזון שבוחרים לאכול הוא מזון רווי שומן, בעל כמויות סוכר גבוהות וגם מעובד. המאכלים הללו מספקים מענה ל'סיפוק' הרגשי שאנחנו מחפשים ברמת החומרים במוח.

ברמה הרגשית, אכילה רגשית הינה אכילה אוטומטית, המתחילה ממעגל של רגשות עזים, אך היא לא עוצרת אותו. להיפך, עם סיום האכילה הרגשית בדרך כלל נחווה מעין התפכחות, שבעקבותיה יחלו מחשבות כמו 'למה עשיתי את זה?', או 'אין לי משמעת עצמית'. מחשבות כאלו יכולות לגרום לרגשות קשים, שבאופן קבוע ולאורך זמן פוגעים בהערכה העצמית.

האכילה הרגשית מעוררת פעמים רבות אשמה שעולה כתגובה לחוסר השליטה. האשמה הזו, בתורה, עלולה להעלות צורך ב'היטהרות' לאחר מעשה, כאשר הכוונה בהיטהרות היא ל'היפטרות' מהאוכל העודף באופן שאינו קונבנציונלי כמו- צום, הקאות או הרעבות. בשלב הזה כבר לא מדובר באכילה רגשית רגילה, אלא בבעיה אחרת שדורשת התערבות מקצועית.

כיצד ניתן להתמודד עם המצב הזה ומאיפה מתחילים?

"יש כל מיני דרכים להתמודד עם אכילה רגשית, מסבירה רחלי, אבל השלב הראשון הוא לזהות את המצב הרגשי בו אתם נמצאים רגע לפני שאתם פונים באוטומט לאוכל כפתרון. במקום לפנות לאוכל, נסו להחליף את פעולת האכילה האוטומטית בפעולה אחרת. אם הצלחתם לזהות שאתם באכילה רגשית, קודם כל עצרו, ואז אם אפשרי, נסו להחליף את האכילה בפעולה אחרת.

למשל, יש אנשים שמתאים להם לכתוב ביומן או במחברת את הרגשות והמחשבות שלהם, וככה בעצם לתת מקום לעולם הרגשי שלהם שמפעיל את כל הסיטואציה. אפשרות אחרת היא לצאת לסיבוב של הליכה והתאווררות בחוץ, עם הכלב או בלי. מקלחת קרירה להתרעננות או מקלחת חמימה לרגיעה. כל אפשרות היא טובה בתנאי שהיא מוציאה אתכם לרגע מהלופ של "האכילה", אומרת רחלי.

אפשר גם להתכונן ולהכין מראש אופציות נשנוש בריאות וקלילות שניתן לאכול במצבים האלה, שאינם  דורשים הכנה או התעסקות ואפשר לאכול אותם מיד. למשל, ירקות חתוכים בקופסה שאפשר לטבול ברוטב ויניגרט שהכנתם מראש בדיוק לרגעים האלה. מטבלים מוכנים הם אפשרות טובה באופן כללי, למשל, מטבל גבינה לבנה עם עירית או שבבי בצל יבש, או טחינה מוכנה בקופסה. יש מאכלים שמספקים את הצורך בנשנוש בצורה בריאה כמו פריכיות קטנות (מצופות שוקולד או לא), שאפשר לאכול מהן הרבה מבלי להרגיש את תחושת הפיצוץ שאופיינית לזלילה של האכילה הרגשית", אומרת רחלי.

מה את אומרת על הרעיון של "להוציא את האויב מהבית"?

"אוכל הוא לא אויב. גם פיצה, בורקסים, המבורגר, גלידה ושוקולד הם לא אויבים, הם פשוט סוגים נוספים של מזון" מסבירה רחלי. "המחשבה על אוכל כאויב יוצרת עוד לחצים ומתח שאין בהם כל צורך. השאלה היא לא אם האוכל הוא אויב או חבר, אלא איך האוכל גורם לכם להרגיש. אפשר להוציא את המאכלים השמנוניים, המתוקים והמעובדים מהבית לא כי הם רעים, אלא פשוט כי זה יקל עליכם להתמודד ברגעים חלשים יותר. זה בסדר להפוך את החיים לפשוטים וקלים יותר איפה שניתן. כשהמזונות האלה לא זמינים, פתרונות אחרים הופכים להיות זמינים יותר ומומלץ מראש להתכונן עם מאכלים בריאים".